האביר על הסוס הלבן

ציינתי בבלוג קודם שאני "פריקית" של סרטים, ספרים וגם שירים ושהם משפיעים עלי גם היום, על אחת כמה וכמה כשהייתי ילדה, נערה. בכל אופן הושפעתי מ"סינדרלה", הייתי בטוחה שיש פיות (ויש "פיות" ועוד אכתוב עליהן) ושיום אחד יבוא הנסיך שלי ויציל אותי מכל רע, גם דמיינתי אותו: גבוה, שחום, עם עיניים כהות, עב קול, מחוספס. אז שככה, החיים הם לא סיפור "סינדרלה", גם אם אזרוק הרבה נעליים (והמידה שלי מידת רגל 36 שהייתי בטוחה שהיא של "סינדרלה"), אף אחד לא ינקוש על הרבה דלתות בשביל למצוא אותי.... והשיר של יגאל בשן "ציפור קטנה בלב" הוא לא עלי, למרות שיש לי גומות... והייתי צריכה לעבור אי אלו "נסיכים" בשביל להבין שהחיים אינם סיפור אגדה ואף אחד לא יציל אותי אלא רק אני. גדלתי במחשבות שהגבר הוא החזק, התומך, המציל והאשה היא ה"עגולה", "אמא אדמה", העדינה, הרגישה, הנתמכת. האמת, שאני ממש לא פמיניסטית, לא קרייריסטית גם היום. תמיד חיפשתי את המקום הרגוע, את הכתף להשען עליה, את החצי השני שלי שיאהב אותי ללא תנאי, שבשבילו תמיד אהיה הכי בעולם, שנזדקן ביחד.

אז התחתנתי עם הגבר השחום, הגבוה, עם העיניים החומות, וילדתי שני בנים קסומים (רציתי לגור בצפת ושיהיו לי עשרה ילדים...), אבל הגבר הזה לא היה כלל הנסיך ובתוך הנישואים שלי הייתי יותר לבד מלבד. הוא לא אשם, בניתי עליו את הפטנזיות שלי, דרשתי נסיך, "חיבוק דב", היו לי ציפיות שיש רק בכריות (האמרה הנדושה) ומה לעשות זה לא היה זה, הוא לא היה הנכון. אני רואה כאלה שכותבות על האהבות הנכזבות, הנכשלות פעם אחרי פעם, והן צריכות לדעת, כמו שאני הבנתי, שזה דפוס שאנחנו גוררות אחרינו כ"נבואה שמגשימה את עצמה" וכל עוד נגרור את הציפיות האלו מאחורינו וכל עוד נראה תמונה שגויה במוחינו, נקבל כל הזמן את מה שהאלוהים חושב שאנו ראויות לו, מצבים שאנחנו יכולות להתמודד איתם והניסיון יחזור שוב ושוב עד שנגיע לתובנות חדשות. (וסליחה על הלשון בנקבה, הדברים נאמרים גם לגבי גברים אם כי הגברים שונים לחלוטין מאיתנו וזה כבר לבלוג אחר) סוף טוב, הכל טוב. בעשור הרביעי הנסיך שלי הגיע. לא על סוס לבן ולא כפי שתארתי אותו. עורו כצבע עורי (לבן שלג), גובהו מעט גבוה משלי, הוא עדין ורך ובשבילי הוא משענת, חום ונחמה. הוא הגיע מפני שלמדתי מנסיון החיים, העמדתי את עצמי מול המראה עם הטוב ועם הרע, בחרתי אחרת. לא היה לו קל, לא היה לי קל, אבל האהבה שרדה מהמורה ועוד מהמורה, נפילה ועוד נפילה, ניסיון ועוד ניסיון עד למודעות ולהבנה שיש כאן אכן אהבה גדולה. אהבה אמיתית מחזיקה מעמד. אהבה אמיתית היא לא פעימות לב מואצות אין סופיות, בחינה אין סופית. אהבה אמיתית היא אינה על תנאי, היא חזקה, אמיצה, מוכיחה את עצמה. באהבה אמיתית גם השיגרה מבורכת, גם השתיקה מבורכת, החוסר מושלמות והפגמים מבורכים. אהבה אמיתית היא לסמוך על מישהו, להרגיש בטחון, להרגיש יחד, לרצות לתת, לחוות יחד, לכבד את האחר. אהבה אמיתית ממש אינה מושלמת, היא שלמה, היא מאפשרת לכל אחד מהצדדים להיות מה שהוא, בלי לשפוט, רק לאהוב. אהבה אמיתית מתעצמת מהאור בעיניים של הצד השני. אהבה אמיתית אינה תלויה בגזע, במגדר, בתכונה, במצב, היא לחצי השני שלנו ולא חשוב מינו, לילדים שלנו, לייקום. אהבה אמיתית נגזרת קודם כל מאהבה לעצמנו, כי אחרת לא נדע אהבה מה היא. אנחנו "הנסיך על הסוס הלבן", לכשנאהב ונכבד את עצמנו ואת סביבתנו יגיע גם השותף ואנו נזכה מבין כל ההמון לראותו.


Featured Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square